יום חמישי, 2 בספטמבר 2010

טיסה 19 לא עונה - משולש ברמודה

איי שם באוקיאנוס האטלנטי נמצא אזור אשר גבולותיו הינם חופיה המזרחיים של פלורידה במערב, פורטוריקו בדרום ואיי ברמודה בצפון. שטחו של האזור הינו כמיליון קמ""ר וכינויו של השטח המדובר הינו "משולש ברמודה", אשר קיבל את שמו לראשונה בשנת 1964 ע"י ויסטנט גאדיס.
עפ"י האגדה קיים כח מסתורי הגורם להיעלמותם של ספינות ומטוסים אשר נכנסים לשטח.

חידת משולש ברמודה מתחילה כבר ביומנו של קולמבוס שבו סיפר לראשונה על אירועים מוזרים באזור. ספינותיו שייטו באזור ב– 1492 וביומן המסע דווח על מצפן שהחל להשתגע ועל להבת אש משונה שהופיעה בשמי המקום.

ב– 5 בנובמבר 1872, הפליגה האנייה 'מרי סלסט' מניו יורק לגנואה כשעל סיפונה 11 איש. חודש לאחר מכן היא נמצאה נטושה במימי האוקיינוס האטלנטי. ספינת ההצלה לא נמצאה, אך המטען, המצרכים והחפצים האישיים נותרו שלמים. הממצאים הצביעו על נטישה חפוזה.

ההעלמות המפורסת ביותר התרחשה בדצמבר 1945, כאשר חמישה מפציצים אמריקניים נעלמו במהלך טיסת אימון שגרתית שנודעה יותר כ"טיסה 19".  הקבוצה איבדה את דרכה באופן פתאומי כשעה וחצי לאחר תחילת הטיסה. סדרה של החלטות שגויות מצד הטייס הבכיר בקבוצה גרמה לקבוצת המטוסים לטוס לכיוון האוקיינוס הפתוח במקום אל עבר היבשה. מגדל הפיקוח ניסה לסייע למטוסים אך ללא הצלחה. לאחר כמה שעות התקבל השידור האחרון והקשר עימם אבד. מטוס הצלה אשר נשלח לחפש את הטיסה האבודה, נעלם גם הוא. גורלם של כל 14 אנשי הצוות של הטיסה ו-13 אנשי הצוות של מטוס ההצלה לא נודע עד עצם היום הזה.

בשנת 1973 פורסמה כתבה בירחון הצי האמריקאי אשר תיארה את הסיפור הכללי שהתפרסם בציבור הרחב על היעלמותה של הטיסה:
חמישה מטוסי אוונג'ר ממריאים בשעה 14:00 ביום שטוף שמש ובהיר. המשימה היא סיור שגרתי בן שעתיים מבסיס פורט-לודרדייל שבפלורידה. כל חמשת הטייסים הם בעלי ניסיון רב וכל המטוסים נבדקו בקפידה לפני ההמראה. מזג האוויר במתווה המתוכנן של המשימה דווח כמצוין - יום שטוף שמש אופייני בפלורידה. הטיסה ממשיכה בדרכה.
בשעה 15:45 מגדל הפיקוח בפורט-לודרדייל מקבל שדר מהטיסה, אולם במקום לבקש הנחיות לנחיתה, מפקד הטיסה נשמע מודאג ומבולבל ומשדר: "לא יכול לראות אדמה. עושה רושם שסטינו ממסלולנו." "מה מיקומך"? שואל השדר במגדל הפיקוח. במשך מספר דקות נשמעת דממה באלחוט. צוות מגדל הפיקוח מסתכלים לשמי אחר צהריים בהירים ומצמצמים את עיניהם לתוך אור השמש. אין זכר לטיסה. "אנחנו לא בטוחים היכן אנחנו", מודיע להם מפקד הטיסה ומוסיף : "אני חוזר: לא רואים אדמה".
הקשר עם הטיסה אובד למשך כ-10 דקות ואז מתחדש. אולם לא קולו של מפקד הטיסה נשמע בקשר. במקום זאת נשמעים קולותיהם של אנשי הצוות, שנשמעים מבולבלים וחסרי אוריינטציה, "יותר כמו ילדי תנועת הצופים שאיבדו את דרכם ביער מאשר טייסים בעלי ניסיון שטסים במזג אוויר בהיר". "אנחנו לא יכולים למצוא את המערב. הכל לא נכון. אנחנו לא יכולים להיות בטוחים בקשר לכל כיוון. הכל נראה מוזר, אפילו האוקיינוס". עיכוב נוסף ואז השדר במגדל הפיקוח מגלה להפתעתו כי מפקד הטיסה העביר את הפיקוד לטייס אחר ללא שום סיבה נראית לעין. עשרים דקות מאוחר יותר המפקד החדש משדר למגדל הפיקוח, קולו רועד וגובל בהיסטריה: "אנחנו לא יודעים איפה אנחנו... הכל... לא יכולים להבין כלום. אנחנו חושבים שייתכן שאנו נמצאים כ-225 מיל (362 ק"מ) צפונית לבסיס..." במשך רגעים ספורים הטייס ממלמל דברים לא רציפים ואז נשמעות המילים האחרונות שנשמעו אי פעם מטיסה 19: "זה נראה כאילו אנחנו נכנסים למים לבנים... אנחנו אבודים לחלוטין."
בתוך דקות ספורות ממריא מטוס מסוג מרטין מארינר לכיוון מיקומה המשוער האחרון של טיסה 19, כשעל סיפונו ציוד הצלה. עשר דקות לאחר ההמראה, המטוס משדר הודעה קצרה למגדל הפיקוח ולא נשמע שוב לעולם. משמר החופים וספינות של הצי סורקות את האזור בחיפוש אחר ששת המטוסים. הם מוצאים ים שקט, שמיים בהירים, רוחות בינוניות של עד 64 קמ"ש ושום דבר אחר. שום אות מצוקה לא נראה באופק, ולא נמצא זכר לכתם שמן, רפסודת הצלה או שרידי המטוסים.
אנשי ועדת החקירה סיכמו את הדו"ח שלהם במשפט תמציתי אחד: "אנחנו לא יכולים לספק אפילו ניחוש מושכל לגבי מה שאירע". התעלומה נשארה פתוחה.
בעקבות התאונות הרבות נפוצו הסברים פסאודו-מדעיים שהוצעו ל"תעלומה", כביכול, של משולש ברמודה. בין ההסברים אפשר למצוא למשל שדה מגנטי לא מוכר המושך מתכות לים או  גורמים על-טבעיים כגון חוצנים השוכנים באזור וגם עיוות במימד הזמן. יש כאלה שטוענים כי באזור שכנה יבשת אטלנטיס האגדתית, שהטכנולוגיה אשר שירתה אותה מופעלת עדיין מתחת לפני הים והיא האחראית להיעלמויות המשונות.

לארי קוש אשר היה ספרן באוניברסיטת אריזונה בזמן היעלמות הטיסה, החל לחקור את התופעה לאחר שסטודנטים רבים שאלו אותו על פשר המיסתורין של המשולש. הוא פרסם את מימצאיו בספרו "מסתרי משולש ברמודה: הפתרון" משנת 1975. קוש הגיע לכמה מסקנות עיקריות:
  • בהתחשב בכך שאזור זה הינו אחד מנתיבי השיט העמוסים ביותר בעולם, כמות האבידות היחסית אינה גדולה יותר מכל מקום אחר.
  • באזור בו יש סופות טרופיות לעתים תכופות, היעלמותן של כמה ספינות לבלי הותר שריד אינה בלתי-סבירה או מסתורית; יתרה מזו, מספר ההיעלמויות הללו נופח בשל מחקר רשלני, כמו במקרים בהם היעלמותה של ספינה דווחה בעיתונות, אך מציאתה וחזרתה לנמל לא דווחו.
  • במקרים שאכן היו היעלמויות, ספרי "משולש ברמודה" עיוותו את נסיבות ההיעלמות: מספר הספינות אשר נעלמו במזג אוויר שקט ורגוע לכאורה לא תאם את דיווחי מזג האוויר שפורסמו בעיתונים באותם ימים.
אף על פי שספרו של קוש ייצר איזון ספקני לתעלומה, משולש ברמודה ממשיך ליצור הילה ומיסתורין והוא מהווה כר פורה לספרים, סרטים ולאתרים העוסקים בתעלומה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה